גיזום עצי פרי

בהכללה, ניתן להגדיר 4 סוגי עצים. לכל סוג עלינו להתאים את מועד הגיזום וצורת הגיזום הרצויה:

1. עצים נשירים בעלי פרי עסיסי:

ביניהם: אפרסמון, רימון, תאנה, תות ובעיקר עצים ממשפחת הורדיים: אגס , גודגדן (דובדבן מתוק), אפרסק, נקטרינה, חבוש, משמש, שזיף, תפוח

• משתדלים לעצב את העץ בצעירותו לצורת גביע בעל 4-6 ענפים עיקריים. משתדלים שגובהו של העץ לא יעלה על 4-5 מטרים.

• כדי לקבל עץ נוח לקטיף, אפשר לפרוש את העץ בהדלייה, ע”י קשירת ענפים צעירים וגמישים לצורת חנוכייה או לצורת פלמטה.

  2. עצים נשירים בעלי פרי אגוזי או חצי יבש

  ביניהם: פקאן, אגוז מלך, אגוז שחור, אלת בוטנה (פיסטוק), שקד, הווניה (עץ הצימוקים), שיזף תרבותי ועוד

  • יש לגזום את העצים בחורף, בעונת השלכת
  • השתדלו לדלל קטעי צמרת צפופים
  • את הנוף מקטינים רק לנוחיות, למרות נשירת האגוזים בעונת ההבשלה
  • בעצים הנותנים פרי בסרוגיות (כמו הפקאן) יש לגזום חזק בחורף לאחר שנה מעוטת פרי.

  • 3. עצים ירוקי-עד (בעיקר סוב-טרופיים)

    ביניהם: אבוקדו, אנונה, גואיבה, הדרים למינהם, זית, לונגאן, ליצ’י, מנגו, אגוז מקדמיה, ספוטה, קפה, קרמבולה, שסק ועוד

    • לרוב מבוצעים בעיקר גיזומי דילול, להכנסת אור למרכז העץ. למשל- אפשר לפתוח “חלונות” בנוף העץ
      • לעיתים ישנה מעטפת עלים צפופה מאוד, ויש צורך לקטום מעט קצוות מלבלבים לאחר חניטת הפרי.
      • לצורכי נוחיות בקטיף, מקובל גם לבצע גיזומי הקטנה והתאמה לשטחים קטנים
      • יש לגזום את העצים לאחר הקטיף, תוך התחשבות בעונת הפריחה וחניטת הפירות. לרוב, הגיזום יתבצע בעונת הסתיו או האביב.

      4. עצים שאין צורך לגזום

      כמו פאפיה, תמר ובננה

•